התערוכה "היעדרות" משלבת בתוכה שתי אומנויות שונות ואולי אף מנוגדות זו מזו, בעוד הצילום שואף להנצחת הרגע, השירה שואפת להפשטתו, לתיאורו באמצעות עוד ועוד רגעים צרופים. השילוב בין שתיהן יוצר דיאלוג ריגשי פורה ולא דיאלוג תבונתי.

התערוכה כשמה, עוסקת במה שאינו נמצא. היא עוסקת באותה מילה, רגע, תחושה חמקמקה המלווה אותנו במהלך החיים. זהו מסע אל תוך האיזור האפור של החיים. מסע אל עצמותנו הלא מוגדרת.

בחרנו לא להפריד בין האלמנטים על מנת ליצור את החיבור המתבקש במבטו של הצופה ומשם אל החוויה הרגשית שהיצירה מעוררת בו. אמנם, עבדנו יחדיו, כל אחד בתחומו, אך נמנענו מלעשות הקשרים לוגיים בין התמונות לבין הטקסטים.

התוצאה - 12 עבודות המהוות מבט אל נבכי התודעה שלנו והרגש שלנו. חלל וכו'

במעבר בין השיר לתמונה נוצר חלל. זוהי משמעותו של נושא התערוכה – היעדרות. יצירת חללים טקסטואלים וויזואליים על מנת שהצופה ישתחל לתוכם ויעניק להם משמעות סובייקטיבית. אנו שואפים לחוויה האמנותית הפשוטה ביותר, זו היוצאת מהלב וחוזרת אליו.

אין באמת אפשרות להקיף ולהתיר את כל הפקעת הסבוכה שנקראת מיניות אבל ניתן לשקף אותה.

התערוכה "שבר אור" מציעה התבוננות יחסית ונרטיבית למקום בו היא נולדה אצל האמן.

התמונות אינן מציעות הסתכלות אלטרנטיבית לנעשה בנפש האמן. להיפך, היא מציבה מראה צלולה, לעתים קיצונית במתכוון, ומכריחה את הצופה להתמודד עם המציאות שנשקפת דרך המצלמה. זוהי מראה שבורה שבכל חלק מופיע אספקט אחר.

אין זה אומר שהצופה נשאר אטום. הוא נאלץ לעשות קישורים בין התמונות, ליצור בעצמו את הנרטיב ולהגדיר את הערכים שצפים מהיצירות. דווקא הישירות של האובייקטים המצולמים, גורמים להתבוננות פנימית ולהתמודדות סובייקטיבית עם המציאות.